אם שמעתם על חנה רדו, אתם בוודאי יכולים לנחש מדוע אני רואה אותה כמעוררת השראה. אם לא שמעתם, זה הזמן לקרוא ולהכיר!
את חנה רדו ראיתי לראשונה כשהרצתה בכנס נשים של ארגון ׳עסקינן׳ שהתקיים בזכרון יעקב באוקטובר 2018. היה ברור לי מיד שהיא אישה של עשייה- פועלת, יוזמת, חוצבת את דרכה בלהט תשוקתה.
ובאותה מידה, היא אישה ענווה מאד. היא באה כדי לתת ברצון מן הידע שצברה במהלך הפרויקטים הרבים שיזמה לטובת נשים בפריפריה. היא נתנה את המייל שלה ועודדה את כל מי שחפצה בכך לשאול אותה שאלות וגם לראיון הזה היא הגיעה בשמחה, כדי לתת מעצמה, מבלי לדעת עליי דבר, וזה ממש לא מובן מאליו.
היה מעניין לגלות כבר בהתחלה שיש לנו כמה נקודות השקה- חנה ילידת כרכור, למדה בבית הספר החקלאי בפרדס חנה-כרכור, והיא בת לניצולי שואה. אמנם לא גדלתי בכרכור אך אני מתגוררת בה היום, לימדתי בבית הספר החקלאי ואני דור שלישי לשואה.
עד לפני כמה שנים הייתה חנה מנהלת כספים במשרד הפרסום מקאן. מה קרה לפני 8 שנים?
היא החליטה ליזום עסק חברתי במצפה רמון. ידעתי שהנקודה ההיא בזמן, בה חל שינוי בכיוון חייה, מרתקת אותי מאד וארצה להבין מה אירע אז וחולל את השינוי בתוכה, כי זיהיתי כבר שזו הנקודה שהכי מסקרנת אותי אצל מרבית מרואייני.
אבל, כשהתחלנו לשוחח, הבנתי שהמודעות לתרומה לחברה הייתה נוכחת בחייה ובחיי משפחתה, הרבה לפני הרגע ההוא.
"כל החיים יזמתי פרויקטים חברתיים, מחוץ למיינסטרים, למשל הקמת בית ספר לפרסום במכללת כנרת ביחידה ללימודי חוץ, בו היו המרצים אנשי מקאן, או הקמת אתר "שופיקל" לתמיכה בעסקים קטנים, שהוקם במהלך מבצע צוק איתן במטרה לעזור לאנשי העסקים שאיבדו פרנסתם בגלל המצב הבטחוני. "תוך 24 שעות הקמנו את האתר, בעזרת עובדי מקאן שרתמתי איתי לדרך", היא מספרת. גם בני משפחתה אנשים יוזמים – בעלה רוני, זואולוג שעוסק בטיפול באמצעות בעלי חיים, ומקים גינות חי, רובן בהתנדבות; בתה מאיה, שהדריכה נערים על הרצף האוטיסטי בתנועת הצופים, ובתה שירה שהקימה גרעין ראשון בטבריה. "ראיתי איך היא יוצרת יש מאין", מספרת חנה, "זה היה לפני 16 שנה וזה נתן לי מראה, מה ניתן לעשות עם קבוצה של נערים". הגדולה של חנה ללמוד מהבת שלה, כמו מכל אדם, היא נפלאה בעיניי.
מחפשת קסם חדש
נחזור לרגע ההוא, לפני 8 שנים, במהלך המחאה החברתית של 2011. "הגעתי לשדרות רוטשילד, כמו כולם והבנתי שאני צריכה לעשות משהו למען צעירי ישראל. הבנות שלי למדו אז במרכז הבינתחומי ואפילו קיבלו מלגה לתמיכה בנשים שמעוניינות ללמוד מדעי המחשב, הבן הצעיר שלי כבר לא היה תינוק ולא היה לי על מה להתלונן שהמצב שלי לא בסדר. ראיתי את כל האנשים שמוחים והבנתי שעליי ליצור שינוי בעצמי, לפני שאני יכולה להתלונן על הפוליטיקאים".
חנה מספרת שלא ידעה מה היא תעשה כדי לקדם את היוזמה שלה, אבל בדיעבד, היא יודעת לומר שאז התקבלה ההחלטה. היא מדגישה את הרגע הזה כי חשוב לה שאבין שבלי החלטה, אין אפשרות לשינוי.
חודשיים לאחר מכן היא פגשה, דרך חברה משותפת, את מיכל רומי שעבדה אז בתל אביב והחליטה לחזור עם משפחתה למצפה רמון. מיכל הוציאה מגזין שנקרא כביש 40 וחיפשה מודעות פרסום. "אני הייתי בתחום הכספים במקאן ולא בפרסום אז הייתה לי הצעה אחרת בשבילה. הצעתי לה להקים משרד פרסום במצפה רמון. תוך כמה ימים פגשנו את ראשת העיר ויצאנו לדרך".
יחד הן הקימו ב 2013 במצפה רמון את מקאן ואלי McCann Valley , משרד פרסום שבו עובדים תושבי מצפה רמון. מרבית הלקוחות, לעומת זאת, נמצאים דווקא בתל אביב. בעולם הדיגטלי של ימינו כבר אין צורך להיכנס אל המשרד כדי להזמין ולקבל עבודה.
חנה מקפידה לספר גם את רגעי הקושי, שלא נחשוב חלילה, שהיא יוצרת קסמים והדברים פשוט קורמים עור וגידים: "בהתחלה עשינו יום חשיפה ולא הגיע אף אחד" היא מספרת ועוצרת, אולי כדי שאקלוט את רגע התסכול המוכר כל כך ליזם בתחילת דרכו, כשאף אחד לא שומע אותו. "אחרי שנה היו שם 6 עובדות. היום יש שם 40 עובדים, מחציתם תושבי מצפה רמון ומחציתם מבאר שבע. רק כשבסוף 2015 מקאן ואלי הפך להיות עסק שמכניס כסף, גדל ומתפתח, הבנתי שאני יודעת ליצור יש מאין. הצטרכתי הרבה נחישות לכל הדרך הזו. אלה 8 שנים, שהרגישו כמו 100..."
בכל מקום
חנה לא עצרה כאן והחליטה להקים פרויקט נוסף במצפה רמון , "מדבר תשעשרה" שמו, שעיקרו מתן שירותי משרד מרחוק. ממילא לבעלי עסקים רבים היום אין משרד והם עובדים מהבית, אז המזכירה שלהם יושבת במקום אחר.
"אחרי כמה חודשים הבנתי שזה עסק גאוני. אפשר להקים חברה עם 40 אנשים וממש לשנות עולמות. הבנתי שמיזמי תשעהשרה הם השליחות של חיי". כמובן שאני ביקשתי להבין מה כל כך מיוחד במספר תשעשרה, והיא מספרת: "כשהלכתי למרכז הצעירים אמרו לי שיש 19 מנהלות חשבונות מובטלות. עשינו יום חשיפה והגיעו 0 אנשים." שוב חנה באותה הפאוזה, שמבקשת להדהד שבכל התחלה יש את נקודת האפס. וברגע השקט הזה אני נזכרת איך בחלק מהמופעים שלי הגיעו 2-5 אנשים ומתנחמת בידיעה שאני לא היחידה שמתחילה כך.
חנה כמובן לא עוצרת מול שום אפס. היא אף ניסתה להשיג תרומות למיזם. התורמים התלהבו והתחייבו לתמוך, אבל כששמעו שאין זו עמותה משכו את התרומה שלהם. "החלטתי שאתייחס למיזם הזה כמו ילד רביעי. הרי אין ROI (החזר השקעה) כלכלי על ילדים . מהדרך הזו למדתי שכדי להקים עסק כזה צריך מיליון שקלים...וגם החלטתי לא להקים עוד מיזם אם אין לי מיליון שקל לתת, אבל לא עמדתי בזה… שכרתי מתחם של 60 מטר ל 10 עובדות. אחרי חודשיים נהיינו 20 עובדות, והיום יש כ 30 עובדות" (היא מוסיפה שמבחינה כלכלית השאיפה היא ל-50 עובדות). כאמור, מיזמי 19 אינם עמותות, הם עסקים לכל דבר. "אני מאמינה ביצירת עסקים רווחיים, שאינם תלויים בביורוקרטיה הישראלית המסובכת" היא מסבירה.
מקום בו מישהו אוהב
המיזם השלישי שלה נמצא בצפת. "הגעתי כדי לתת הרצאה ובאו אליי שתי נשים שאמרו שאם לא תהיה להן עבודה הן תצטרכנה לקבל אוכל לראש השנה מהגמ"ח. זה השפיע עליי מאד רע, בעיקר בגלל שהורי ניצולי שואה והמחשבה שמישהו יחליט למשפחות האלה מה וכמה לאכול הייתה בלתי אפשרית עבורי".
היא הקימה עסק שנקרא "לב תשעשרה" - מרחב לשירותי הנהלת חשבונות מרחוק, המיועד ללקוחות קטנים ובינוניים מכל מקום בארץ. המטרה היא ליצור תעסוקה ופרנסה עבור נשים חרדיות, דתיות, עם השכלה בתחום הנהלת החשבונות. אני שואלת את חנה מה גורם ללקוחות להגיע והיא עונה שזה שילוב בין מחיר סביר ושירות יוצא דופן. "הייחוד שלנו זה האופי ותרבות העבודה של האנשים שאנחנו מעסיקים –אנחנו מקבלים את מי שרוצה להיות חלק מהפרויקט ולא עובדת רק לפי הכסף, מי שיש לה הבנה שמדובר בסטארטאפ . חשוב לי ליצור סביבת עבודה מדהימה, מסלולי הכשרה ותמיכה בהתקדמות של כל המשפחה".
ב 2017 הוקם המיזם הרביעי, "ספרינג ואלי", שאותו חנה מובילה ברמה יומיומית. זהו מיזם חברתי עסקי בתחומי הטכנולוגיה והשיווק הדיגיטלי, הממוקם בעמק המעיינות. המטרה שלו היא לתת ללקוח שרות כולל, one stop shop , בדרך לשיווק אפקטיבי - אפיון, עיצוב, מיתוג, פיתוח ובנייה, בדיקות QA, סליקה, מסחר, שיווק ברשתות החברתיות, קמפיינים וקידום בגוגל. כחלק מהפעילות במתחם הושק קורס לשיווק דיגיטלי לעסקים קטנים והתוצאות עבור העסקים נראות בשטח. "הפטנט שלי הוא לעבוד עם נשים יותר מוצלחות ממני", היא אומרת.
משהו אחר נולד
אם חשבתי לרגע שחנה הגיעה לרוויה, או לאיזה שהוא יעד, היא מספרת על כך ששבוע לפני הפגישה שלנו היא הייתה באופקים, ונפגשה עם ראש העיר איציק דנינו במטרה להקים 'מדבר תשעעשרה' אצלם. "ראש העיר איציק דנינו נתן לי מפתח למבנה, תקציב לשיפוץ, הקצה משרה לעובדת עירייה שתנהל את החלק הפסיכולוגי בגיוס עובדים בקהילה הקיימת, פרסם בפייסבוק שמחפשים עובדים וכבר התקבלו 100 קורות חיים. זו התמיכה הכי טובה שעסק כזה יכול לקבל. לקחו 8 שנים עד שרגע כזה יגיע, שהכל מתחבר".
לאחרונה גם השיקה חנה את מיזם Alo Tok שנולד מתוך מציאות חייה של אמה של חנה. מטרת המיזם היא לקשר בין אזרחים ותיקים שחשים בודדים ומעוניינים בבני שיחה אל אזרחים ותיקים אחרים וכן אל צעירים מתנדבים המעוניינים לתקשר באמצעות שיחות טלפוניות קבועות. המטרה היא ליצור מערכות יחסים ארוכות טווח ולכן החיבור בין האנשים מתבצע תוך התחשבות בתחומי עניין משותפים ושעות הנוחות לשיחה.
חנה מלמדת דרך מעשיה התמדה, נחישות ואומץ ונוטעת בליבי תקווה כי השינוי אכן אפשרי ואמונה כי כל אחד ואחת מאתנו יכולים ליצור את השינוי שאנו מאמינים בו בעולם.
אני בטוחה שחנה תמשיך ליצור, ליזום ולהוביל שינויים חברתיים בישראל ואני מקווה לראיין אותה שוב בעוד 10 שנים ולראות מה השתנה.
שירה והשראה
כמו בכל ראיון, גם מחנה ביקשתי לבחור שיר שבעיניה מעורר השראה. היא בחרה בשיר 'נד נד' מאת יהונתן גפן ובביצוע יהודה פוליקר.
"בעיניי השיר הזה מסמל את החיים של כולנו", היא מסבירה, " כולנו פעם למעלה ופעם למטה".
כוחה של חנה בעיניי, הוא ביכולת שלה להתרומם מכל הרגעים בהם הייתה למטה. ההתמדה היא שקובעת בסוף את התוצאה ולא רק העליות והירידות.
להרחבת מעגלי החוויה
האתר של חנה רדו